מחלת מנייר – גורמים, סימפטומים ואפשרויות טיפול

מהי מחלת מנייר?

אחד הגורמים השכיחים לתופעת איבוד שיווי המשקל ו/או סחרחורת הוא “מיימת אנדולימפאטית אידיופאטית” המוכרת בשם מחלת מנייר.  מחלה זו תוארה ב-1861 ע”י הרופא הצרפתי מנייר וניתנת לאבחון לפי סדרת תסמינים שכוללים: טיניטוס, ורטיגו, תחושת אטימות באוזניים וירידה בשמיעה.

סימפטומים של מחלת מנייר

ירידת שמיעה

כאשר מופיעה המחלה על שם מנייר, יסבלו חלק מהחולים מירידת שמיעה שתופיע לסירוגין, בעיקר בצלילים נמוכים. קבלת טיפול לא מתאים במחלת מנייר יוביל בחלק מהחולים לירידת שמיעה קבועה.

ירידת השמיעה הקבועה כוללת את כל הטונים והצלילים, כאשר הצלילים הגבוהים מגיעים אל אוזני החולה באופן מעוות ויוצרים אצלו תחושה של חוסר נוחות.

נכות ממשית

סימפטומים של מחלת מנייר עשויים להיות נסבלים, אולם במקרים רבים עלולה להיווצר אצל החולה נכות ממשית על כל המשתמע מכך. נכות זו כוללת פגיעה קשה באיכות החיים, בעיקר אם מדובר בירידת שמיעה קבועה והתקפי סחרחורת (ורטיגו) קשים שמופיעים לעתים קרובות.

נתון חשוב נוסף הוא שכ-33% מהחולים מדווחים על כך שהם סובלים ממיגרנה.

התקפי סחרחורות

המאפיינים השכיחים של מחלת המנייר כוללים התקפי סחרחורות ואיבוד שיווי משקל, שיכולים להמשך דקות או אפילו שעות ולהיעלם למשך שבועות ואף חודשים. תחושת חוסר היציבות, לאחר ההתקף, עלולה להימשך מספר ימים. במקרים מסוימים יצנח החולה, לאחר ההתקף, ויירדם אל שינה עמוקה שתימשך שעות ארוכות.

אפשרויות הטיפול במחלת מנייר

טיפולים בתחום רפואת האף אוזן וגרון

הטיפול למחלת מנייר ניתן לחולים שעברו הערכה מקיפה של המערכת הווסטיבולרית (שווי המשקל) ומערכת השמע ע”י מומחה. הטיפול התרופתי המקובל לחולים הסובלים ממחלת מנייר הנו סימפטומטי. כלומר, נועד לרוב לטפל בסימפטומים.

נעשה שימוש בתרופות לחסימת הקולטן H2 במטרה לטפל בסחרחורות ובבחילות, בתרופות פסיכואקטיביות המיועדות להפחית חרדה, טיפול בסטרואידים, תכשירים שמטרתם להרחיב את כלי הדם ותרופות משתנות על מנת להפחית את כמות הנוזלים באוזן.

ניהול נכון של השעון הביולוגי והקפדה על שינה מסודרת, שינוי תפריט המזון, הימנעות מעישון, צריכת אלכוהול, קפאין, מלח ותוספי מזון שונים עשויים לעזור.

הטיפול במרפאה זו

תכנית הטיפול במרפאה זו פותחה בהמשך לסדרת מחקרים קליניים שהחלה בשנת 1981 כקו-פרודוקציה בין המכון לחקר נזקי רעש (צה”ל) ובית החולים הדסה עין כרם בירושלים.

הטיפול מבוסס על ביצוע בירור רפואי מקיף ביותר שמטרתו לאתר ולטפל בגורמים מטבוליים שונים, שלהם עשוי להיות קשר הדוק למחלה.

מטרת הטיפול היא ליצור סביבה מטבולית תקינה מסביב לתאי העצב במערכות השמיעה ושיווי משקל. סביבה תקינה מאפשרת “למנגנונים המרפאים” ליצור רגנרציה (התחדשות) במקרה של נזק קל לתאי העצב.

גורמים למחלת מנייר

ישנן מספר תאוריות אודות הגורם או הגורמים להיווצרות של מחלת מנייר. ההנחה המקובלת גורסת שהמחלה נגרמת בשל זיהום ויראלי, ובמילים אחרות: דלקת שמקורה בנגיף, שבעטייה הגוף יוצר נוגדנים עצמיים בדומה למחלות חיסון עצמי (autoimmune diseases).

אבחון המחלה

אבחון של מחלת מנייר חייב לכלול את 4 הסימפטומים הבאים:

1.ירידת שמיעה חלקית – מתגברת ונחלשת לפרקים. ברוב המקרים הירידה בשמיעה תהיה באוזן אחת בלבד ורק אצל 15% מהחולים ב-2 האוזניים.

2. ורטיגו – תסמין של מחלה הקשורה למבוך שבאוזן הפנימית או לעצב השמע (ווסטיבולרי) בגזע המוח שגורם לתחושת חוסר שיווי משקל, סחרחורות, לחץ בחילות והקאות.

3.  טינטון – צלצולים באחת האוזניים או בשתיהן המופיע טרם ההתקף, במהלכו ובמקרים חמורים אף באופן קבוע.

4. תחושה שהאוזן אטומה – הרגשה של אוזן אטומה המופיעה לפרקים. הניסיונות לשחרור האטימות באמצעות פמפום או ניקוי שעווה לא מועילים.

ברוב המקרים הרגשת החולה ותלונותיו מצביעות על כך שמדובר במחלת מנייר באופן מדויק. עם זאת, תהליך האבחון עלול להיות ארוך ומורכב.

במהלך האבחון תתבצענה בדיקת הדמיה באמצעות סורק MRI, במטרה לשלול שינויים מבניים ברקמת המוח או בכלי הדם, תערכנה בדיקות שמיעה, תיבדק היכולת של החולה להבדיל בין מילים בעלות צליל דומה, יבוצעו בדיקות הקשורות למערכת שיווי המשקל ובדיקות נוספות בהתאם לשיקול הדעת של רופא מומחה לאף אוזן וגרון.

שכיחות

מחלת מנייר פוגעת בנשים ובגברים במידה זהה. רובם בטווח הגילאים 20-50. האומדן המדויק של שכיחות המחלה קשה לביצוע, אולם מחקר שנעשה מצביע על כך ש-15 אנשים מתוך 100,000 ילקו במחלה מדי שנה. שליש מתוכם, ימשיכו לסבול ממחלת מנייר באופן כרוני.

* אין לראות בסקירה לעיל המלצה כלשהי לטיפול תרופתי או אחר למחלת מנייר. רק רופא מומחה שבדק את החולה, יכול להמליץ על טיפול.