ורטיגו ודיזינס – אבחון ומאפיינים קליניים

בסיס לאבחון

תשאול מעמיק לגביי ההיסטוריה הרפואית של החולה ובדיקה גופנית נאותה, מהווים בדרך כלל את הבסיס לאבחנה בין ורטיגו אמיתי לבין דיזינס של החולה החרד, כמו גם מסוגים אחרים של ורטיגו מדומה.

אבחון של ורטיגו אינו קשה כאשר המטופל מציין שאובייקטים בסביבתו הסתובבו או זזו בכיוון אחד או שיש תחושת סחרור של הראש והגוף (מבחינים לפעמים בין ורטיגו סובייקטיבי, שמתבטא בתחושה שהגוף מתהפך, ובין ורטיגו אובייקטיבי, שבו קיימת אשליית תנועה של הסביבה, אך תוקפו מוטל בספק).

מה מרגיש החולה?

לעתים קרובות, החולה לא מתבטא באופן מפורט או בהיר דיו, והתיאור יכול לבטא הרגשה של נדנוד או תנועה של הגוף (לרוב הראש) שנע למעלה ולמטה, שהרצפה והקירות נראים מוטים על הצד, שקועים או מתרוממים.

בזמן הליכה, החולה עלול להרגיש חוסר יציבות וסטייה לצד אחד. עלולה להופיע תחושה שהחולה נוטה, נדחף או נגרר לקרקע או לאחד הצדדים כאילו נמשך על ידי מגנט חזק. תחושה זו של דחיפה היא אופיינית במיוחד לוורטיגו.

 אבחון כאשר החולה לא מסוגל לתאר את הסחרחורת

חלק מהחולים מסוגלים לזהות את הסימפטומים, רק כאשר הם מתבקשים להשוותם עם הרגשת התנועה, שנחווית כאשר עוצרים לאחר סיבוב מהיר. במידה והחולה אינו מסוגל להבחין בפרטים או שאינו מדייק בתיאור, אחת הטקטיקות היעילות היא ליצור גירוי של תחושות שונות.

את הגירוי מייצרים באמצעות סיבוב מהיר של החולה, שטיפת האוזניים עם מים חמים וקרים, בקשה מהחולה לעצור לדקה ולאחר מכן להזדקף, לעמוד באופן נינוח 3 דקות ולמדוד לחץ דם לצורך יצירת אפקט אורטוסטאטי, ולנשום באופן מוגבר (היפרוונטילאציה) במשך 3 דקות.

בחינה חוזרת של ההיסטוריה הרפואית

במידה והחולה אינו מסוגל להבחין בין סוגים אלה של דיזינס מושרה או לאמת את הדמיון של אחד הסוגים למצבו, ההיסטוריה הרפואית היא ככל הנראה לא מספיק מדויקת לצורך ביצוע האבחנה.

כאשר הסימפטומים שחווה החולה הם מתונים או מתוארים באופן דל, בחינה חוזרת של ההיסטוריה הרפואית תוך עמידה על פרטים קטנים כמו חוסר יכולת להתכופף או ללכת בזמן התקף, נטייה לנטות לצד אחד, החמרה של סימפטומים בזמן התהפכות במיטה, סגירת העיניים או נסיעה ברכב, והעדפה להיות בפוזיציה אחת – עוזרים בזיהוי של ורטיגו.

מה קורה בזמן התקף ורטיגו חמור?

אצל חלק מהחולים, התקף הוורטיגו הוא כה פתאומי ואלים, שהם למעשה “נזרקים” על הרצפה, ולעתים אף נפצעים. להתקף זה, ניתן המונח “אסון אוטוליטי ע”ש תומרקין” המיוחס, עם מעט ראיות התומכות בכך, למעורבות של הנאדון או השקיק.

האבחון בדרך כלל מוכח על ידי נוכחות של ורטיגו, בחילה והקאות בזמן שהמטופל נמצא על הקרקע, ובכך מבדיל אותו מהתקף אפילפטי או עילפון. כנראה זה שונה מצורות אחרות של ורטיגו, שמקורן במבוך, רק מבחינת חומרת ההתקף.

צורות שונות של ורטיגו

כל צורות הוורטיגו, מלבד המתונות אשר יכולות להיות חלק ממחלת מנייר (ראו: מחלת מנייר), מלוות ברמה משתנה של בחילות, הקאות, חיוורון וזיעה. ככלל, לחולים יש קושי מסוים בהליכה, ולא יכולים ללכת בכלל אם הוורטיגו הוא אינטנסיבי. בזמן שהם נאלצים לשכב, הם מבינים שתנוחה אחת, בדרך כלל על צד אחד עם עיניים עצומות, מצמצמת את הוורטיגו והבחילה, ואילו התנועה הקלה ביותר של הראש – מחריפה אותם.

אחת הצורות של ורטיגו, ורטיגו פרוקסיזמלי פריפרי (BPPV), מתרחשת רק למשך מספר שניות לאחר שכיבה, ישיבה או התהפכות. אם עוצמת הוורטיגו פחות חמורה, החולה מסוגל ללכת בחוסר יציבות אך עלול לסטות לצד אחד. מקור אי השליטה בשרירים (אטקסיה) המשויך לוורטיגו (vertiginous ataxia), מיוחס לראש ולא לשליטה על הרגליים והגוף.

ראוי לציין, כי בנסיבות אלה התיאום של תנועות הגפיים האינדיבידואליות אינו נפגם – נקודה המבדילה אותו מרוב המקרים של מחלה הקשורה למוח הקטן. ייתכנו כאבי ראש, כלליים או באזור של האוזן הפגועה. אובדן ההכרה כחלק מהתקף הוורטיגו כמעט תמיד מציין סוג נוסף של הפרעה (התקף אפילפטי או עילפון).

ורטיגו מדומה

סחרחורת וסוגים אחרים של ורטיגו מדומה מתוארים בדרך כלל כהרגשה של נדנוד, כאב ראש קל, תחושת שחייה, או לעתים רחוקות יותר, כתחושה של ערפול או הליכה על אוויר, שמשהו משובש בראש, הרגשה שהחולה על סף נפילה או עילפון.

חוויות חושיות אלה נפוצות במחלות שמאופיינות בהתקפי חרדה, דהינו, נוירוזת חרדה, היסטריה, ודיכאון. בחלקם הם נגרמים מהיפרוונטילציה (נשימת יתר), ולאחר מכן מיוחסים לדרגות שונות של דאגה, פאניקה, קוצר נשימה, רעד, הזעה והם מקבילים.

סימפטומים אחרים של ורטיגו מדומה הם פחות מובהקים. במצבים אנמיים חמורים, חולשה ורפיון עלולים להיות קשורים לשינוי תנוחה ומאמץ, שהם הבסיס לחוסר חמצן (היפוקסיה) מתון.

אצל מטופל הסובל מאמפיזמה (מחלת ריאות), מאמץ גופני יכול להיות קשור לחולשה ותחושות ראש מוזרות, ושיעול אף עלול להוביל לסחרחורת ועילפון (tussive syncope) עקב שיבוש בחזרה של דם ורידי ללב. את הסחרחורת שלעתים קרובות כל כך מלווה יתר לחץ דם קשה להעריך, לפעמים זה ביטוי של חרדה. כמו כן ייתכן שזה קשור לליקוי בזרימת הדם במוח.

דיזינס תנוחתי

דיזינס תנוחתי הוא דוגמא נוספת של רפלקס וזו-מוטורי (שינוי קוטר כלי דם) לא יציב שמונע סירקולציה מוחית תקינה. יש לציין שזה שכיח באנשים עם לחץ דם נמוך ופולינוירופתיה (מחלה מפושטת של העצבים ההיקפיים), ובאותה מידה אצל אנשים חלשים, חולים ואולי גם בקשישים.

לעלייה פתאומית ממצב ישיבה או מצב שכיבה עשוי להתלוות דיזינס “מתנדנד”, עמעום של הראייה, כתמים לפני העיניים, במשך כמה שניות. החולה נאלץ לעמוד ישר ולייצב את עצמו באמצעות אובייקט שנמצא בקרבת מקום. לפעמים, התקף סינקופלי עלול להתרחש בזמן זה.

לסיכום

בפועל, לרוב לא קשה להפריד בין סוגים אלה של ורטיגו מדומה לבין ורטיגו אמיתי, כיוון שאין שם את התחושה של דחיפה או סיבוב או הפרעה אחרת של תנועה שכל כך אופיינית לאחרון. בהעדר גם את התסמינים הנלווים לוורטיגו אמיתי, דהינו, בחילה, הקאות, טינטון וחירשות, נידנוד, וההקלה שמושגת באמצעות ישיבה או שכיבה ישרה.